<h1>אבודרהם הלכות ברכות</h1>
<h2>דף לג:</h2>
כתב הרב רבי גרשון ברבי שלמה, יש מאנשי הדור שמוכיחין מזה הירושלמי, במעשה שאירע, כי בראש חודש טבת, שמוציאין שני ספרי תורה, אחד של ראש חודש, ואחד של חנוכה, וטעה שליח צבור ופתח אותו של חנוכה, וברך הקורא עליו. והזכירוהו הצבור כי טעה, ובראש חודש שהוא תדיר יש לו לקרות ראשונה, והפסיק, וגלל ספר תורה, עד שהגיע לפרשת ראש חודש. ואומר מזה הירושלמי, שצריך לחזור ולברך שנית על פרשת ראש חודש, משני טעמים, האחד, מן הירושלמי הראשון, שאמר הדין דנסיב פוגלא ומברך עליה, והוא לא אתא לידיה, צריך לברוכי עליה זמן תנינות, רוצה לומר, כיון שהפסיק אחר ברכתו, שחזר ונטלו מן הקרקע, חוזר ומברך, אף על פי שלא הפסיק אלא בשתיקה, וגם כן בכאן, כיון שהפסיק זמן גדול בשתיקה, בעת שגלל ספר תורה, הויא ליה הפסקה, כמו אם הפסיק בדיבור. והטעם השני, מן הירושלמי השני, ולא מטעם הפסקה, אלא מטעם שלא נתכון בברכתו על זאת הפרשה, כמי שלא נתכון לברך על התורמוס שאוכל עכשו, כי אם על אותו שנפל, ולא חזר ונטל מן הקרקע. ולפי דעתי טעו, כי הטעם הראשון בטל הוא, שהרי הירושלמי ההוא אינו עיקר, דהלכתא כרבא דאמר מברך ואחר כך בוצע, דלא חשבינן שתיקה להפסקה, לא שנא הפסקה מרובה, ולא שנא הפסקה מועטת. והטעם השני גם כן בטל הוא לדעת הראב"ד, דפסק לקולא, והביא ראיות לדבריו, דכל דמנח קמיה חילא ברכה עליה. והכי נמי הא ספר תורה קמיה, ודעתיה עליהם לכל הפרשיות הכתובות בו. גם אם לא גלל אותו ספר תורה עצמו שברך עליו תחילה, אלא פתח ספר תורה אחר, יש פנים להיתר גם כן, לומר כי אחר שהוציאו אותם שני ספרי תורה יחד, לקרוא אותם שתי פרשיות שהם ענין היום, יש לומר דמנחי קמיה הוו, ודעתיה עלוייהו. וכן יצאה הוראה בחבורה בעירנו, על ידי מעשה שבא בראש חודש טבת. ויש שרצו לומר, כי לא היו צריכין מתחילה להפסיק, ולפתוח ספר תורה של ראש חודש, אף על פי שהסדר כן, כיון שנזדמן לו לקרות בשל חנוכה תחילה, ואין מעבירין על המצות, כדאמרינן ביומא בפרק אמר להם הממונה (יומא ל"ג ע"ב) עבורי דרעא אטוטפתא אסור. ויש סיוע לדעתנו, שצונו לגלול ולהפסיק, דקתני התם כל המצות מעכבות, בעי רבי ירמיה אפילו הקדים תפילה של ראש לתפילה של יד, אמר לו אף אנא סבר כן, ומדקתני מעכבות, משמע שאם הניחם כן לא יצא, וצריך להניחן כסדר מצותן. עד כאן דברי הרב רבי גרשון.
